פסק דין
1.רכבו של התובע, פיאט פונטו מספר רישוי 48-961-27 (להלן: "הפיאט"), נפגע וניזוק בתאונת שרשרת שאירעה ביום 3/9/12 בצומת דיר-אל-אסד, שבכביש 85 (להלן: "התאונה").
בעת אירוע התאונה נהג בפיאט בנו של התובע, מר מטביי ברוק (להלן: "מטביי").
בתאונה היה מעורב רכב מספר רישוי 28-972-73 (להלן: "הרכב הפוגע"), השייך לנתבעת 1, שבעת אירוע התאונה היה נהוג בידי מר מלחם תאיר (להלן: "מלחם").
במועד אירוע התאונה היה הרכב הפוגע מבוטח אצל הנתבעת 2 בפוליסת ביטוח אחריות כלפי צד ג' בגין נזקי רכוש.
2.כתוצאה מהתאונה ניזוק הפיאט בשני מוקדים, בחזית ומאחור. השמאי הלל יעקב (להלן: "השמאי"), שבדק את הפיאט לאחר התאונה, העריך את עלות תיקון החלק האחורי של הפיאט בסכום של 8,587 ₪ (כולל מע"מ) ואת עלות החלק הקדמי של הפיאט בסכום של 4,785 ₪ (כולל מע"מ). לאור העובדה שסה"כ הנזק שנגרם לפיאט מהווה למעלה מ – 100% מערך הפיאט (שערכו הבסיסי היה 8,100 ₪), הוכרז הפיאט כ – TOTAL-LOST. השמאי העריך את שווי הפיאט, בניכוי השרידים, בסכום של 7,543 ₪.
3.התובע פנה אל הנתבעת 2 בדרישה כי תפצה אותו על הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מפגיעת הרכב הפוגע בפיאט מאחור. לטענתו פיצתה אותו הנתבעת 2 באופן חלקי בלבד. לכן הגיש את תביעתו שבפניי, בה הוא עותר לחייב את הנתבעות לשלם לו את הסך של 4,043 ₪, כמפורט בסעיפים 7, 8, 9 ו – 10 לכתב התביעה.
לטענת הנתבעות, נתבעת 2 פיצתה את התובע במלוא הנזק שנגרם לפיאט בחלק האחורי. לכן הן עותרות לדחות את התביעה ולחייב את התובע בהוצאות.
4.כאמור, מדובר בתאונות שרשרת. כתוצאה מהתאונה ניזוק הפיאט הן בחלקו הקדמי, שפגע ברכב שנסע לפניו, והן בחלקו האחורי, שנפגע על ידי הרכב הפוגע.
אין חולקין כי פגיעת הרכב הפוגע בפיאט מאחור, נגרמה באשמתו הבלעדית של מלחם. גם אין חולקין כי הפיאט פגע ברכב שנסע לפניו עוד לפני שהרכב הפוגע פגע בו מאחור. קיימת מחלוקת בשאלה האם לאחר שהרכב הפוגע פגע בפיאט מאחור הועף הפיאט קדימה ופגע פעם נוספת ברכב שלפניו. כפועל יוצא מזה קיימת מחלוקת גם בשאלה האם כל הנזק בחלק הקדמי של הפיאט הוא תוצאה של התנגשות הפיאט ברכב שלפניו עוד בטרם נפגע מאחור על ידי הרכב הפוגע, או שחלק מהנזק נגרם לאחר שנפגע מאחור והועף קדימה.
לאחר שבחנתי את העדויות ואת שאר הראיות שהובאו בפניי, אני קובע כי הפיאט התנגש פעמיים ברכב שנסע לפניו. בפעם הראשונה כשלא הספיק לבלום ונכנס ברכב שלפניו ובפעם השנייה לאחר שהרכב הפוגע, שנסע במהירות של כ – 40, 50, קמ"ש, התנגש בו מאחור ומעוצמת ההתנגשות הועף הפיאט קדימה ופגע פעם נוספת ברכב שלפניו. בנסיבות המקרה מקובלת עליי קביעת השמאי כי יש לייחס לכל אחת מפגיעות הפיאט ברכב שלפניו 50% מהנזק שנגרם לחלק הקדמי של הפיאט וכי, לכן, יש לייחס לפגיעת הרכב הפוגע בפיאט מאחור גרימת 82% מהנזק הכולל (שהוא 13,372 ₪).
5.ועתה לשאלה כמה, אם בכלל, חייבת הנתבעת לשלם לתובע, בנוסף למה שכבר שילמה. אתייחס להלן לכל אחד מפירטי הנזק הנטענים בסעיף 10 לכתב התביעה.
א.הפרש פיצוי בגין אובדן הפיאט – כאמור, השמאי העריך את שווי הפיאט, בניכוי השרידים, בסכום של 7,543 ₪. על הנתבעות לשלם לתובע 82% מסכום זה, היינו 6,185 ₪. מאחר ששולם לתובע סך של 2,903 ₪, מגיע לו עוד 3,282 ₪.
במאמר מוסגר אציין כי לא ברור לי כיצד חישבה הנתבעת 2 שעליה לשלם בגין הנזק לפיאט רק 2,903 ₪. גם אם הייתי מקבל את טענתה כי מלחם אחראי רק לנזק שנגרם בחלק האחורי של הפיאט, נזק שהוערך על ידי השמאי בסכום של 8,587 ₪, שזה 64% מסה"כ הנזק (שהוא, כאמור, 13,372 ₪) היה מקום לפצות את התובע בסכום של 4,828 ₪, שזה 64% מ – 7,543 ₪, ולא בסכום של 2,903 ₪, כפי ששילמה לו נתבעת 2.
ב.הפרש שכ"ט שמאי – אין חולקין שהתובע שילם לשמאי שכ"ט בסכום כולל של 850 ₪. מסכום זה על הנתבעות לשלם 82%, היינו סך של 697 ₪. מאחר שנתבעת 2 שילמה לתובע על חשבון שכ"ט השמאי סך של 578 ₪ בלבד, יש לחייב את הנתבעות לשלם לתובע את ההפרש בסך 119 ₪.
ג.לאור העובדה שהתובע קיבל ממשרד הרישוי החזר אגרה יחסית, אין מקום לחייב את הנתבעות בתשלום כל שהוא בגין פריט נזק זה.
6.סיכומו של דבר, אני מחייב את הנתבעות, הדדית, לשלם לתובע סך של 3,401 ₪ (3,282 ₪ + 119 ₪), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה, 30/7/13 ועד התשלום המלא בפועל.
בנוסף, אני מחייב את הנתבעות, הדדית, לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 800 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
ניתן היום, כ"ט טבת תשע"ד, 01 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.
למזכירות: נא לשלוח את העתק פסק הדין לצדדים.